ירושה בין ישראל לצרפת: איזה דין חל ואילו הליכים נדרשים?

1. ארבע שאלות משפטיות שיש להפריד ביניהן

תיק ישראל–צרפת עשוי לכלול מנוח שמרכז חייו במדינה אחת, אזרחות כפולה, יורשים במספר מדינות ונכסים מסוגים שונים. לכן יש להשיב בנפרד: איזו ערכאה מוסמכת, איזה דין קובע את חלוקת העיזבון, האם הצוואה עומדת בדרישות הצורה, ואיזה מסמך דורשים הבנק או המרשם בכל מדינה.

דוגמה היפותטית: אדם בעל אזרחות ישראלית וצרפתית חי בקביעות בישראל, אך הותיר דירה בצרפת וחשבון בישראל. האזרחות הצרפתית לבדה אינה מכריעה שהדין הצרפתי חל על כל הירושה. יש לברר את מקום המושב או מקום המגורים הרגיל, לקרוא את הצוואה ולבחון סמכות שיורית והליכים הנוגעים לכל נכס.

2. בישראל: סמכות לחוד וברירת דין לחוד

סעיף 135 לחוק הירושה מגדיר, לעניין הפרק הבין-לאומי, את מקום המושב כמקום שבו נמצא מרכז חייו של האדם. לפי סעיף 136, בית משפט בישראל מוסמך לדון בירושתו של מי שמושבו ביום מותו היה בישראל או שהניח נכסים בישראל. לכן גם נכס ישראלי של תושב חוץ עשוי להקים סמכות בישראל.

הסמכות אינה קובעת לבדה שהדין הישראלי מחלק את העיזבון. סעיף 137 מחיל ככלל את דין מושבו של המוריש בשעת מותו, בכפוף לסעיפים 138–140. סעיף 138 מתייחס לנכסים שדין מקום הימצאם מחיל על ירושתם דין מיוחד. יש אפוא לבדוק בנפרד את הפורום ואת הדין המהותי.

3. בצרפת: התקנה האירופית מפנה למקום המגורים הרגיל

כאשר תקנה (EU) מס׳ 650/2012 חלה, סעיף 4 מקנה ככלל סמכות לבתי המשפט במדינת האיחוד שבה היה מקום מגוריו הרגיל של המנוח. סעיף 21 מפנה בדרך כלל לדין של אותה מדינה לגבי הירושה כולה. סעיף 20 קובע שהדין המיועד חל גם אם הוא דין של מדינה שאינה חברה באיחוד, כגון ישראל.

אם מקום המגורים הרגיל היה בישראל, סעיף 10 עשוי להקנות סמכות שיורית לבתי המשפט במדינת איחוד שבה מצויים נכסי עיזבון, בין היתר כאשר למנוח הייתה אזרחות של אותה מדינה. בהיעדר התנאים לכך, הסמכות עשויה להיות מוגבלת לנכסים שבאותה מדינה. שוב, סמכות צרפתית אינה תשובה אוטומטית לשאלה איזה דין ייושם.

4. בחירת דין בצוואה דורשת ניסוח ברור

סעיף 22 לתקנה האירופית מאפשר לאדם לבחור בדין של מדינה שהוא אזרח שלה בעת הבחירה או בעת מותו, כדי שיחול על כל ירושתו. בעל כמה אזרחויות רשאי לבחור באחת מהן. הבחירה צריכה להיות מפורשת בהוראה מחמת מיתה או לעלות מתנאיה; אין להסיק בחירה ודאית מכתובת או משפת הצוואה בלבד.

האפשרות האירופית אינה מבטיחה שהבחירה תפיק בישראל תוצאה זהה. ישראל מיישמת את כללי המשפט הבין-לאומי הפרטי שלה. יש לבחון את סעיף 137 לחוק הירושה, את ההוראות המיוחדות שבסעיפים 138–140 ואת המטרה המעשית של הצוואה בכל אחת מהמדינות.

5. צורת הצוואה ותוכנה הן שאלות שונות

סעיף 139 לחוק הירושה מחיל על הכשרות לצוות את דין מושבו של המצווה בשעת עשיית הצוואה. סעיף 140 מציע כמה זיקות להכרה בצורת צוואה זרה, ובהן הדין הישראלי, דין מקום עשייתה ודינים אישיים מסוימים של המצווה במועדים שהסעיף מונה. הכרה צורנית אינה מאשרת באופן אוטומטי כל הוראה מהותית בצוואה.

סעיף 23 לתקנה האירופית מונה נושאים הנשלטים בדין הירושה, ובהם זהות הזוכים וחלקיהם, חיובים, זכויות מסוימות של קרובים, קבלה או הסתלקות וחלוקת העיזבון. משטר רכושי בין בני זוג, מיסוי, טיבן של זכויות קנייניות ודרישות רישום עשויים להיות כפופים לכללים אחרים.

6. מיפוי הנכסים והמסמכים לפני הגשת בקשה

יש לערוך רשימה לפי מדינה ולפי הגוף המחזיק בנכס: מקרקעין, חשבונות, מניות בחברות, ביטוחים, חובות וזכויות. לכל פריט יש לציין בעלים, זיהוי מדויק, מוטב אפשרי, שעבודים והצו שהגוף דורש. נכס שמוחזק באמצעות חברה או זכות הכוללת מוטב אינו מטופל כמו דירה בבעלות ישירה.

תיק היסוד כולל בדרך כלל תעודות מצב אישי ופטירה, צוואות וקודיצילים מקוריים, ראיות למרכז החיים האחרון, מסמכי בעלות, מידע על בן הזוג והצאצאים והחלטות שכבר ניתנו. יש לתכנן מראש מקור, תרגום, אימות ואפוסטיל לפי דרישות הגוף המקבל.

• כרונולוגיית המגורים וראיות למרכז החיים ביום הפטירה.
• אזרחויות המנוח בעת הצוואה ובעת הפטירה.
• כל הצוואות, הקודיצילים, הביטולים ואישורי ההפקדה.
• רשימת נכסים וחובות, המדינה, המחזיק ואופן ההחזקה.
• המשטר הרכושי, מתנות קודמות והוראות מוטבים רלוונטיות.

7. בישראל עדיין נדרש צו מתאים

השירות הרשמי מבחין בין צו ירושה בהיעדר צוואה לבין צו קיום צוואה. בבקשה לצו קיום נדרש בין היתר מקור הצוואה. אם המקור נמצא מחוץ לישראל ולא ניתן להגישו, וכבר ניתן צו בערכאה זרה, דף השירות קובע שיש להגיש את הצו הזר כשהוא מאומת כדין לפי סעיף 30 לפקודת הראיות. בהיעדר מקור בנסיבות אחרות נדרשת גם בקשה להוכחת הצוואה.

כאשר למנוח לא הייתה תעודת זהות ישראלית, נדרשת תעודת פטירה מאומתת כדין. נדרשים גם הודעות לזוכים, ייפוי כוח לפי העניין ומסמכים הנוגעים לזוכים שנפטרו. סעיף 67א לחוק מונה מצבים שבהם הרשם מעביר את הבקשה לבית המשפט לענייני משפחה.

8. צו ממדינה אחת אינו משלים לבדו כל פעולה במדינה האחרת

צו ישראלי או צרפתי אינו משחרר אוטומטית כל חשבון ואינו רושם לבדו כל מקרקעין מחוץ למדינת ההנפקה. יש לבדוק את היקפו, סופיותו, האימות, התרגום והליך ההכרה או מתן הצו המקומי. התקנה האירופית מסדירה הכרה בין המדינות המשתתפות; ישראל אינה מדינה חברה בתקנה זו.

משרד המשפטים מאפשר לקבל צו ישראלי דיגיטלי עם אפוסטיל לשימוש במדינה שהיא צד לאמנת האג משנת 1961. האפוסטיל מאמת את מקור המסמך הציבורי, אך אינו מכריע איזה דין חל ואינו מחליף בדיקת הכרה. יש לברר מראש מה דורשת הרשות הצרפתית המקבלת.

9. דוגמה מעשית: דירה בצרפת וחשבון בישראל

דוגמה היפותטית: מנוח צרפתי העביר שנים קודם את מרכז חייו לישראל. בצוואה צרפתית אין בחירת דין מפורשת. הוא הותיר דירה בצרפת וחשבון בישראל. בצד הצרפתי בוחנים את סעיפים 4, 10, 20 ו-21: מקום מגורים רגיל בישראל, סמכות שיורית אפשרית בשל אזרחות ונכס בצרפת, ואפשרות להחלת הדין הישראלי.

בישראל, החשבון מקים סמכות לפי סעיף 136, וסעיף 137 מפנה ככלל לדין מקום המושב. לאחר מכן יש לבדוק את צורת הצוואה לפי סעיף 140 ולקבל צו מתאים. המסקנה תלויה בעובדות ובנוסח הצוואה; הדוגמה ממחישה מדוע יש לתאם עמדה לפני שתי בקשות המתארות באופן שונה את מקום המושב או את היקף הצוואה.

10. תיאום משפטי לפני הגשה

השלב היעיל הראשון הוא מסמך מסגרת משותף: ציר הזמן של מרכז החיים, האזרחויות, בחירת הדין המדויקת, רשימת הנכסים, הערכאות האפשריות והצו הנדרש בכל מדינה. כך ניתן גם להפריד את בדיקת המס, בלי להסיק חבות או פטור מן הדין האזרחי החל על הירושה.

המקורות והשירותים הרשמיים נבדקו ביום 27 באוקטובר 2026. את כללי הסמכות, הראיות וההכרה יש ליישם לעובדות ולכל נכס. אם כבר הוגשה בקשה בצרפת או בישראל, יש לבדוק אותה לפני הגשה נוספת כדי למנוע הצהרות שאינן מתיישבות זו עם זו.

להמשך קריאה

• ליווי ירושות בין ישראל לצרפת
• נוטריון, צוואות ומסמכים בין-לאומיים
• העברת דירה במתנה בתוך המשפחה
• ייפוי כוח מתמשך ותכנון משפטי מוקדם

שירותי המשרד בנושא זה

• דיני מקרקעין בישראל
• ליטיגציה ובוררות

מאמר מאת משרד מטודי פינחסוב ושות׳